כשלנכס ריק יש מספר שימושים מותרים על פי דין, יש לחייבו בארנונה לפי הסיווג הזול ביותר מבין השימושים

כשלנכס ריק יש מספר שימושים מותרים על פי דין, יש לחייבו בארנונה לפי הסיווג הזול ביותר מבין השימושים

המערערת היא חברה פרטית, אשר בבעלותה מרבית משטח בניין בת"א. בעקבות הליך שיזמה העירייה לשיפוץ חזית הבניין, החלה המערערת בעבודות הריסה ובנייה, עפ"י היתר, וזאת החל מקומות המרתף ומעלה. במהלך השיפוצים, נדרשה המערערת לשלם ארנונה לפי סיווג משרדים. המערערת טענה כי היה על העירייה לחייבה על פי סיווג "תעשייה", היות וזהו השימוש התכנוני המותר הזול ביותר שניתן לחייב בו את הנכס, וכן טענה כי היא זכאית לפטור מארנונה בגין "נכס שאינו ראוי לשימוש" לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.

בעניין הפטור לפי סעיף 330, הערעור נדחה. למרות שמקור השיפוץ בבקשת העירייה, העירייה לא הכתיבה למערערת לוח זמנים כלשהו לביצועו, וברי כי המערערת היא שבחרה את מועדי השיפוץ. לכן, קשה להעלות על הדעת כי חובה על העירייה לדעת בכל זמן נתון אם כל הנכסים בתחומה ראויים לשימוש אם לאו, והאחריות למשלוח הודעה כאמור בסעיף 330 חלה על המחזיק בנכס.

עם זאת, בשאלת שינוי הסיווג באופן רטרואקטיבי, הערעור התקבל, שכן, נקבע לא אחת כי כאשר נכס עומד ריק, מבחן השימוש בפועל אינו יכול להועיל, ויש ללמוד על פוטנציאל השימוש בו מייעודו התכנוני. ביהמ"ש סבור כי יש להחיל את השימוש המותר הזול ביותר מבחינת הנישום. קביעה כזו מתחשבת במצבו של הנישום, שאינו מפיק מן הנכס הריק תועלת כלכלית, מחד גיסא, ותדרבן אותו לנצל את הנכס, שכן הוא עדיין משלם בגינו ארנונה מאידך גיסא.

עע"מ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, ניתן ביום 04.09.12; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".