בית המשפט העליון אישר חיוב רטרואקטיבי בארנונה

בית המשפט העליון אישר חיוב רטרואקטיבי בארנונה

המשיב בערעור התקשר בעסקת קומבינציה בסוף שנת 93' עם חברה בקשר לנכס מקרקעין בירושלים. על פי ההסכם, המשיב התחייב לבנות מבנה משרדים, וכן התחייב לשלם את חיובי הארנונה בנכס, ובתמורה- קיבל חזקה בו החל מינואר 1994. אולם, ההעברה לא עודכנה בעירייה., ולכן העירייה המשיכה לשלוח הודעות חיוב לחברה, שהתעלמה מהן. רק לאחר שהעירייה פתחה בהליכים נגד החברה בשנת 99', נודע לה על העברת החזקה לפי ההסכם. משכך, פתחה העירייה בהליכי גבייה רטרואקטיביים נגד המשיב בגין מלוא חוב הארנונה שהצטבר. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעתה של העירייה ביחס לתקופה שלפני שנת 99', בקובעו כי לא ניתן לחייב ארנונה באופן רטרואקטיבי.

העירייה ערערה על קביעה זו, והערעור התקבל. ביהמ"ש העליון קבע כי חיוב רטרואקטיבי ייבחן בשני שלבים: ראשית, ניתן לסתור את החזקה הפרשנית נגד תחולה למפרע בהינתן טעמים טובים. שנית, משנסתרה החזקה, יש לבחון אם החיוב הרטרואקטיבי עומד במבחנים שנקבעו לבחינת שיקול הדעת המנהלי, ובראשם מבחן הסבירות. במקרה דנן, העירייה הייתה מוסמכת להשית חיוב רטרואקטיבי, והחלטתה לעשות כן הייתה סבירה בנסיבות העניין.      

ע"א 8417/09 עיריית ירושלים נ' ששון לוי, ניתן ביום 21.08.12; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".