תקופת ההתיישנות כנגד הליכי גבייה מנהליים, יש לספור אחורה, מהיום שבו נשלחה לראשונה דרישת הפירעון המוקדמת לחייב
בעקבות חובות כספים שלא נפרעו במשך שנים, בחרה המשיבה לפעול באמצעות הליכי גביה מנהליים והטילה עיקול על חשבונו של העותר; כנגד הליכים אלה, טען העותר בין השאר – להתיישנות החוב ולאי חוקיות בהפעלת ההליכים; בהמ"ש לעניינים מנהלים בנצרת (מפי כב' השופט זיאד הווארי) דחה את העתירה הן בשל שיהוי בהגשתה והן לגופה; נפסק, כי מאחר והעותר ידע על החוב במשך שנים וכן משחלפה תקופה ניכרת של למעלה משנתיים ועשרה חודשים, בין המכתב האחרון בו השיג על החוב ובין הגשת העתירה - מתקיים שיהוי ניכר; באשר לטענת ההתיישנות, נפסק, כי יש לחשבה מהיום בו בפעם הראשונה ננקטו הליכי גביה מנהלים, אז שלחה אל העותר התראה ודרישה לתשלום החוב לפי סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה), ולפיכך, נמצא ההליכים ננקטו בתוך תקופת ההתיישנות. מכל מקום, הטיל בהמ"ש ספק בהחלת טענת ההתיישנות על גביית חוב באמצעות הליכי גביה מנהלים; באשר לטענת אי החוקיות בהפעלת אמצעי גבייה מנהליים, בהמ"ש פסק, כי בנסיבות העניין אינו מוצא אי חוקיות במעשה הרשות;
עת"מ (נצ') 97/08 גור בן ציון, עו"ד נ' מ.מ כפר תבור, ניתן ביום 14/05/09; לקריאת פסק הדין במלואו- ראה מאגר משפטי "נבו". |