דין החלטה שיפוטית המאפשרת הגשת ערר לוועדת ערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב)

העורר חויב על ידי העירייה לשלם היטלי פיתוח בשנת 2010, ובין השאר נדרש לשלם היטל ביוב. העורר לא הגיש ערר ביוב במועד הקבוע לכך (בתוך 30 יום מקבלת הדרישה), אך הגיש עתירה מנהלית לביהמ"ש המחוזי בחיפה, במסגרתה תקף את ההחלטה לחייבו בכל היטלי הפיתוח. ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה חלק מטענות העורר, וקבע כי בעניין היטל הביוב, העורר רשאי להגיש ערר לוועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), וכך עשה העורר. על ערר זה, הגישה העירייה בקשה לסילוק על הסף, בטענה ששופט ביהמ"ש המחוזי חרג מסמכותו, היות ולמעשה- נתן לעורר ארכה מעבר לקבוע בחוק להגשת הערר. כמו כן, טענה העירייה כי וועדת הערר אינה מוסמכת לדון בערר. וועדת הערר דחתה את הבקשה לסילוק הסף, בקובעה כי היה על העירייה להעלות טענותיה אלו בערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי, ומשלא עשתה כן- הפכה ההחלטה לחלוטה. אף אם תקבל הוועדה את טענת העירייה לעניין חוסר סמכותו הנטענת של השופט בביהמ"ש המחוזי, הרי אין עוררין כי החלטה זו, לוּ תינתן, ניתנת לערעור. ובפני מי היא ניתנת לערעור? אכן בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (שמא על ידי אותו השופט עצמו). די בכל אלו על מנת לעמוד על מידת חוסר הממש, שמא האבסורד, בגישתה של העירייה.

ו"ע 18634-08-12 אבשלום אנצילביץ נ' עיריית חדרה, ניתן ביום 10.4.13; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".