הכשרת עבירות בנייה בדיעבד בדיור מוגן אשר שווק כדירות רגילות במחירי השוק

העותרות הן חברות נדל"ן, אשר בשנות ה-90' המוקדמות ביקשו לנצל שטח קרקע במרכז רמת גן לפרויקט נדל"ני. הן התקשרו בחוזה עם העירייה, וקידמו תכנית (שאושרה) המאפשרת בניית מס' גדול יותר של דירות (בצפיפות רבה יותר), המיועדות רק לדיור מוגן לזכאים. העותרות בנו את הבניין על פי מפרט המתאים לדיור מוגן (במבנה נכללו בריכת שחייה, מרפאה וספרייה), אולם בפועל, העותרות שיווקו את הדירות כדירות מגורים רגילות במחירי השוק. לאחר שהסתיים משפטן הפלילי של העותרות, פעלו העירייה והעותרות בשיתוף פעולה על מנת לקדם תכנית חדשה שתכשיר את העבירות, ותאפשר דירות מגורים רגילות, אך התכנית לא אושרה. על הסירוב לאשר את התכנית הוגשה העתירה, ובה נטען כי הסירוב פוגע בדיירים שרכשו את הדירות, וכי יש למנוע את הזדקנות האוכלוסייה. כמו כן נטען שממילא יש בעיר עודף של בתי אבות ודיור מוגן. ביהמ"ש הפנה למבחן "המגרש הריק" ודחה את העתירה בקובעו כי לא הוכח שאכן יש עודף של בתי אבות בעיר. נקבע כי יש למצוא פתרונות להזדקנות האוכלוסייה, ולא לגרום להגירה של תושבים רק מפני שהזדקנו. כמו כן, הפגיעה בדיירים נסוגה מפני שיקולים של שלטון החוק והרצון שלא לעודד עבירות בנייה.  מזורם של הדיירים צריך לבוא בהליכים אזרחיים כנגד העותרות ולא נגד מוסדות התכנון.

עת"מ 4145-11-11 אלעד ישראל מגורים בע"מ נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה, ניתן ביום 13.05.13; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".