דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין גביית תשלום על חניה בניגוד לדין

התובע, נכה צה"ל המחזיק ב"תג נכה" לפי חוק חניה לנכים, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית ירושלים, על פי פריט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. התובע טען כי על מנת להגיע לבניין העירייה, היה עליו לחנות ב"חניון ספרא" הצמוד אליה, שכן מקומות חניה אחרים הם מרוחקים מידי מן העירייה. התובע הסתמך על סעיף 4ב' לחוק חניה נכים הקובע כי "מקום ציבורי שהגישה היחידה אליו לאדם עם מוגבלות היא דרך חניה במקום הציבורי הכרוכה בתשלום, תחול על המפעיל או המחזיק של המקום הציבורי חובה לשלם בעד חניה במקום האמור, בשל האדם עם המוגבלות, ככל שנדרש לאדם כאמור מקום חניה". מאחר שאין חולק כי עיריית ירושלים היא "מקום ציבורי", ומאחר שהגישה היחידה אליו (לטענת התובע) היא באמצעות חניון ספרא, הרי שעל העירייה לאפשר לנכים לחנות ללא תשלום בחניון, ולחילופין לשפותם עבור הוצאות החניה. ביהמ"ש דחה את הבקשה וקיבל את טיעוני העירייה, לפיהם המפעיל של חניון ספרא הוא גורם פרטי, והוא אשר גובה את התשלום. העירייה אינה מפעילה כל סמכות שלטונית על מנת לגבות את דמי החניה, ולכן, אין הם בבחינת מס, אגרה או תשלום חובה אחר המאפשר תובענה ייצוגית נגד רשות. זאת ועוד, לשונו של פרט 11 ברורה: היא מדברת על השבה להבדיל משיפוי, ומאחר שאין העירייה גובה את דמי החניה, אין היא יכולה להשיבם.

ת"צ 32425-08-12 ארנון ישראל זלינגר נ' עיריית ירושלים, ניתן ביום 23.07.13; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".