התיישנות שחלה על חבות לשלם אגרת הנחת צינורות מים

העותרת היא חברה פרטית המחזיקה במפעל לייצור כלי נפץ בתחומי זכרון יעקב. המפעל פעיל מאז שנת 1953, אך רק בשנת 1957 נחתם בין העותרת לבין רשות הפיתוח הסכם חכירה, ולפיו חכרה העותרת שטח של 383.1 דונם. מדובר בשטח המצוי בשולי הישוב ובינו לבין שכונות המגורים מצויה רצועה של  אדמת בור ויער. בשטח המוחכר הקימה העותרת מבנים  ומתקנים כנדרש לצורך הקמת המפעל. בשנת 1971 חכרה העותרת שטחי קרקע נוספים של 233.8 דונם, ובשנות ה-90 חכרה 292.3 דונם נוספים. לטענת העותרת, את מרבית המבנים במפעל היא הקימה עוד בשנות החמישים, ומשנת 2000 ואילך לא הוקמו מבנים כלשהם. בשנת 2004, ביקשה העותרת היתרים שיהפכו את הבנייה החורגת במפעל לחוקית, ובעקבות הבקשה- שלחה המועצה המקומית דרישה לתשלום אגרת הנחת צינורות בגובה של כ-26 מיליון ₪ בשנת 2008. על דרישה זו הוגשה העתירה, בה נטען כי החיבור למערכת המים נעשה לפני חקיקת חוק העזר הרלבנטי משנת 66', ובמידה ומדובר בעבודות שנעשו לאחר חקיקת החוק- הרי שחלה עליהן התיישנות. בית המשפט קיבל את העתירה וקבע כי היות והעותרת היא בעלת רשת פרטית, החבות באגרת צנרת תקום רק עם הגדלת נפח הבנייה או הקמת מבנה חדש. החבות אינה מותנית בקבלת היתר לבנייה, ומכיוון שאין חולק כי המועצה ידעה על הקמת המבנים לכל המאוחר בשנת 2000, הרי שחלה התיישנות על החוב.

עת"מ 2188-09-09 תעשיות חרושת חומרי נפץ (1997) בע"מ נ' מועצה מקומית זיכרון יעקב, ניתן ביום 26.08.13; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".