סיווג בית קירור לצרכי ארנונה כ"מחסני שיווק" חלף "תעשייה"

המערערת הינה חברה לייצור מזון, המחזיקה בנכסים בשטח כולל של 3,861 מ"ר בעיר פתח תקווה. בשנת 2003, חתמה המערערת על הסכם פשרה עם העירייה לפיו, "כל עוד לא ישתנה השימוש או שטח הנכס" יחויב שטח של 836 מ"ר בתעריף "מחסנים לשיווק" ושטח של 3,146 מ"ר יחויב בתעריף "תעשיה". לאחר בדיקה בנכסים, בשנים 2010 ו-2011, החלה העירייה לחייב את כל נכסי המערערת לפי סיווג "מחסני שיווק" והשגות ועררים שהגישה המערערת נדחו. על כך הוגש הערעור דנן, שנדחה בנימוק שהנכס בפועל אינו משמש לתעשייה כלשהי: אין פעילות ייצור, ולא מתבצעת פעולה המשביחה את ערך המוצרים. פעולות הליקוט, המיון והאריזה, ככל שאכן מבוצעות כאלה, נועדו להכין את המוצרים המוגמרים להפצתם, והגיונם של הדברים מחייב לראות בפעולות אלו כראשיתו של שלב השיווק וההפצה של המוצרים ולא את שלב הסיום בייצורם. בערעור הוסיפה וטענה המערערת טענה חילופית והיא שהסיווג המתאים לנכס הוא "מחסן" ולא "מחסן שיווק", אולם, היות וטענה זו הועלתה רק בשלב הערעור ולא בפני ועדת הערר, ביהמ"ש לא דן בה. בהקשר זה נקבע כי אין לאפשר למערערת לעקוף את הדיון בגוף המוסמך באמצעות העלאת טענות חדשות, בבחינת מקצה שיפורים, בערעור.

עמ"נ 46324-10-12 שטראוס שיווק בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית פתח-תקווה, ניתן ביום 02.10.13; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".