נדחה ערעור של חברת "הנתיב המהיר" בנוגע לחיוב הארנונה שהושת על מתחם חנה וסע בעמק לוד

ועדת הערר לענייני ארנונה קבעה כי הסיווג המתאים לפי צו הארנונה, למתחם החניה בכניסה למחלף שפירים, הינו "חניונים", ולא "קרקע תפוסה לשטח מצופה אספלט" כטענת העוררת. על כך הוגש הערעור, שנדחה. נקבע כי אין לומר, כי תשלום עבור חניה חייב להתבצע על ידי הנהג שהחנה את רכבו. אכן, במתחם החניה אין קופה רושמת בכניסה, וציבור המשתמשים במתחם אינו נדרש לשלם בגין החניה. אולם, אין להתעלם מן התשלום אשר מעבירה המדינה למערערת בגין חניית כלי רכב, בהתאם לחוזה הזיכיון. גם תשלום אשר אינו משולם ישירות על ידי המשתמש, וכן תשלום ששיעורו אינו נקבע לפי משך החניה, ייחשבו שניהם לענייננו בגדר "תשלום" לפי מבחן השכל הישר. גם תשלום חלקי, דהיינו תשלום בעד חניה המתבצע רק בחלק משעות היממה, יש לראותו לעניין הארנונה כ"תשלום". אין מקום להרחיב בעניין הבקשות שהגיש המשיב לשינוי צו הארנונה, אשר במסגרתן ביקש המשיב להוסיף סיווג חדש הנוגע לחנייה הנעשית שלא בתשלום. גם אם יש קשר בין הדברים, פרשנות הדין נתונה לבית המשפט ולא למשיב, ובהתאם לפרשנות זו, מתבצעת במתחם "חנה וסע" חניה בתמורה לתשלום.

עמ"נ 23668-01-13 שפיר נתיב מהיר בע"מ נ' מנהל הארנונה של המועצה האזורית עמק לוד, ניתן ביום 26.11.13; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".