מאמר - לאחר אישור תכנית - מרוץ ההתיישנות בגביית היטל השבחה

מאמרים ופרסומים
 

היטל השבחה הוא היטל שנדרש בגין השבחת נכס עקב אישור תכנית, הקלה או התרת שימוש חורג. הרעיון הוא שכאשר בעל נכס "מרוויח" מאפשרויות חדשות לנצל את הנכס שלו (למשל, האפשרות לבנות קומות נוספות, או האפשרות להשתמש בנכס למטרות מגורים ולא רק לחקלאות), אז עליו לשלם חלק ממה שהרוויח לרשויות שאפשרו את הרווח על-ידי אישור התכנית, ההקלה או השימוש החורג- שיצרו את ההשבחה.

 

בפועל, בעל הנכס בדרך כלל נהנה מההשבחה רק כאשר הוא מוכר את הנכס, או מנצל את הזכויות הנוספות על-ידי הוצאת היתר. לכן, החוק מאפשר לחייב לשלם את היטל ההשבחה הנדרש רק בעת מימוש הזכויות הנוספות; ואכן, רוב הרשויות דורשות מהחייב לשלם את ההיטל רק כאשר החייב מבקש למכור את הנכס או כאשר הוא מגיש בקשה להיתר.

 

אלא שלפעמים עוברות שנים רבות מהמועד שהתכנית המשביחה אושרה, ועד למועד מימוש הזכויות. במצבים כאלה, חייבים רבים טענו כי החוב בגין היטל ההשבחה התיישן, היות ועברו למעלה משבע שנים מיום שאושרה התכנית המשביחה, ועד היום בו נדרשו על-ידי הרשות המקומית לשלם את ההיטל.

 

טענה זו נדחתה על-ידי בתי המשפט, אשר קבעו שהיטל השבחה אמנם כפוף לטענת התיישנות, אבל המועד שממנו מתחיל מרוץ ההתיישנות הוא מועד מימוש הזכויות בנכס.

 

כלומר: רק במצב שבו חולפות יותר משבע שנים מיום שהחייב מימש את הזכויות הנוספות, במכירת הנכס או בהוצאת היתר בנייה, ועד ליום שבו הרשות דורשת כי ההיטל ישולם, אז חלה התיישנות. לעומת זאת, כאשר הרשות דורשת את תשלום ההיטל לפני שחלפו שבע שנים מיום המימוש, אזי הדרישה תקפה ולא תתקבל טענת התיישנות- אפילו אם חלפו יותר משבע שנים מיום אישור התכנית המשביחה.




 

נכתב על ידי מיכאל רוזן, עו"ד (רו"ח) וענבל פרברי, עו"ד