תביעות יצוגיות כתחליף לרגולציה כושלת

מאמרים ופרסומים
 

במדינת ישראל, כמו כל מדינה מערבית מתקדמת אחרת, קיים שפע של כללים, תקנות וכללים המיועדים להגן על הצרכן מפני תאגידים פרטיים ורשויות ציבוריות המספקים לו שירותים ומוסמכים לגבות ממנו תשלומי חובה.


בהכללה גסה, מטרת הכללים הנה שמירה על בריאות הציבור (בכללים המתייחסים לייצור ומכירת מזון), חירות הפרט (לאפשר לו לקבל החלטה מודעת ביחס לטיב המוצרים והשירותים שהוא צורך) ורכושו (בדרך של הטלת מגבלות על הסכומים אותן רשאיות הרשויות לגבות).


לצד הכללים קיימים מוסדות פיקוח אשר תפקידם הנו אכיפת הכללים והקפדה על כך שה-"שחקנים" הרלוונטיים יפעלו לפיהם.


אך, מוסדות הפיקוח אינם יכולים, ולעתים אינם מעוניינים, לעסוק בפיקוח על הפרות "לא משמעותיות" של הכללים, ולעתים הם גם נעדרים את הכלים לעשות כן.


כך למשל, ברור כי על מוסדות הפיקוח להפעיל את מלוא סמכויותיהם (אשר עשויות להיות  מרחיקות לכת) במקרים של הפרת כללים אשר עשויה לגרום לפגיעה של ממש בבריאות הציבור (כגון שימוש בחומר רעיל לשם ייצור מזון).


אך מצד שני, איזה כלי פיקוח ניתן להפעיל כאשר רשימת רכיבים של מוצר מזון מסוים לא כתובה בגודל הנדרש על פי התקן?


לכל הדעות מדובר בהפרה מינורית, אשר לא תמיד למוסד הפיקוח יש את הכלים המתאימים להתמודד אתה, ולכן הפרות מינוריות של הכללים הרגולטוריים, בד"כ לא מטופלות.


כך למשל, רק לאחרונה התפרסם, כי לאור העומס המוטל על שרי הפנים והאוצר בבדיקת בקשות של רשויות מקומיות להעלאה חריגה של הארנונה השנתית, בשנת 2012 כלל לא נבדקו בקשות אלה באופן פרטני וכל בקשה להעלאה בשיעור של עד 15% אושרה באופן אוטומטי.


כלומר, הגורם האמון על פיקוח על תעריפי הארנונה כלל לא עשה שימוש בסמכות זאת, ולכן, על מנת לבחון האם קיימת הצדקה להעלאה של שיעור הארנונה ברשות פלונית, יש צורך באכיפה פרטית המבוצעת בדרך של פניית פרט בעל עניין בתוצאה, לבית המשפט.


יחד עם זאת,  לאנשים ו/או חברות הנפגעים מהפרות "לא משמעותיות" של הכללים אין כלים של ממש לשמירה על זכויותיהם. שכן, עלות ניהול הליכים משפטיים פרטניים הנה גבוהה ביותר וחסרת כל כדאיות במקרים שבהם נגרם נזק בשיעור נמוך.


מובן, כי האבחנה בין הפרה מינורית ומשמעותית של כללים אינה כה קלה לעתים, ולפיכך הפרות רבות ומשמעותיות מבחינה מצרפית אינן מטופלות כלל (הן על ידי גורמים רגולטוריים והן על ידי הנפגעים עצמם).


מצב דברים זה יוצר אכיפת חסר קבועה, אשר מעניקה תמריץ לשחקנים עליהם חלים הכללים "לעגל" פינות במטרה להקטין את הוצאותיהם או להגדיל את הכנסותיהם.


מוסד התביעה הייצוגית, נועד לספק מענה למצבים אלה של אכיפת חסר ותכליתו העיקרית הנה להפוך את ציבור האזרחים ועורכי דין המתמחים בכך לגוף אכיפה מקביל לאכיפת כללים וחוקים אשר עד כה נאכפו באופן חלקי בלבד.


עצם קיומו של מוסד התביעה הייצוגית כגוף אכיפה אלטרנטיבי, אשר הנו בעל מס' עצום של חברים (כל אדם אשר נפגע על ידי הפרת כלל / תקן /חוק) מהווה תמריץ לשחקנים הרלוונטיים לשמור על הכללים, ובאמצעות הגשת תביעות ייצוגיות ניתן להביא לפיצוי אלו שנפגעו מהפרת הכללים.


על מנת להגשים את תכלית מוסד התביעה הייצוגית כפי שקבע המחוקק, כמוסד של אכיפה פרטית של החוק, על בתי המשפט להקפיד על פסיקת גמול תובע ייצוגי ושכר טרחה לעורך הדין המייצג בשיעורים המשקפים את הסיכון והטרחה הכרוכים בהגשת התביעות היצוגיות במקרים של תביעות יצוגיות שמתקבלות, וכן לא לקבוע רף גבוה מדי ביחס לתנאים שבהם יידרשו לעמוד התביעות הייצוגיות טרם אישורן.
 

נכתב על ידי מיכאל רוזן, עו"ד (רו"ח) ושלומי ברקאי, עו"ד