מאמרים ופרסומים |
בפסק הדין בעניין הולנברג נ' עיריית הרצליה, שניתן לאחרונה, קבע בית המשפט כי כאשר התובע הייצוגי לא טרח לפנות לרשות ציבורית בטרם הגיש נגדה תובענה ייצוגית, יש להפחית את הסכומים הנקבעים כגמול ושכר טרחה לתובע הייצוגי ובא-כוחו. לטענת השופטת, סוגיית הפנייה המוקדמת לרשות מעוררת קונפליקט בין אינטרס המבקש לבין אינטרס הקבוצה המיוצגת כאשר, מחד, פניה מוקדמת לרשות עשויה לשרת את טובת הקבוצה בצורה מיטבית, שכן היא עשויה להביא להפסקת ההתנהגות הבלתי חוקית במהירות, מבלי שהרשות תצטרך לשאת בעלויות ניהול התביעה. מאידך, פנייה מוקדמת שהרשות נעתרת לה מייתרת את הצורך בהגשת התובענה באופן שימנע מהמבקש את הגמול הצפוי בגין הגשתה; בפרט כאשר הנושא כבר נידון בערכאות בהקשר של רשויות מקומיות אחרות. על כן, הוחלט "להעניש" תובע שלא פנה לרשות בטרם הגיש תובענה ייצוגית, על ידי הפחתת סכומי הגמול ושכר הטרחה. האמנם יש בענישה זו כדי לעודד אנשים מקרב הציבור לפנות לרשות מבלי להגיש תביעה? הח"מ סבורים שהתשובה לכך שלילית; על מנת שאדם מן הישוב ישקיע מאמצים בפנייה אל הרשות, במיוחד פנייה מנומקת ובהירה בכתב, שהרשות תתייחס אליה בכובד ראש, עליו לצפות לתמורה כלשהי. אחרת, לשם מה עליו לטרוח? הדין הקיים קובע שכאשר רשות מתקנת את דרכיה, וחדלה לעשות דבר מה המנוגד לחוק, אין לאשר נגדה תובענה ייצוגית. ניתן לפסוק גמול ושכר טרחה רק במצב שבו החדילה נובעת מתובענה ייצוגית שהוגשה. המשמעות היא, שלאדם מהישוב אין כל תמריץ להשקיע משאבים בפנייה אל הרשות שאינה במסגרת תביעה ייצוגית, כי לא תינתן לו שום תמורה. כל עוד הדין הקיים אינו מעניק שום גמול למי שטורח ומשכנע את הרשות שתתקן את דרכיה מבלי להגיש תביעה ייצוגית, הח"מ סבורים כי התוצאה היחידה של פסיקה המפחיתה גמול ושכר טרחה בשל העדר פנייה מקדימה, היא הקטנת מספר התביעות הייצוגיות הראויות שמוגשות; וזאת בשל הקטנת התמורה הצפויה למי שטורח להגישן.
|
נכתב על ידי עו"ד מיכאל רוזן (רו"ח) ועו"ד ענבל פרברי |