| פסקי דין |
העורר מכר דירת מגורים הממוקמת בקומת קרקע של בניין בן שתי קומות בחולון, לאחר שהתגורר בה שנים רבות. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חייבה את העורר בהיטל השבחה בגין שלוש תכניות אשר מאפשרות תוספות בנייה שונות על גג המבנה, לפי חישוב ההשבחה בגג עצמו, בחלוקה שווה לכל הדירות במבנה. העורר הגיש ערר על החיוב שהתקבל במלואו. וועדת הערר קבעה שהמשיבה לא ביססה בשומת היטל ההשבחה ולו באופן ראשוני, את עליית שווים של מקרקעי העורר עקב אישורן של התכניות והלכה למעשה לא עמדה בנטל הראיה שמכוחו ניתן להשית היטל השבחה. עליית ערך הנטענת על בסיס הרכוש המשותף צריכה ראיה, והראיה חייב שתתייחס לנכס נשוא השומה. התפיסה לפיה הבניין או החלקה כולה הושבחו כתוצאה מהתכנית, בסכום כולל בגינו יש למסות את כל בעלי הדירות בבניין בחלוקה מתמטית על פי חלקם היחסי ברכוש המשותף – מבלי שנבחנה והוכחה עליית ערכם של דירותיהם– אינה יכולה לעמוד. דרך המלך לביסוס עליית ערך שכזו צריכה הייתה להיות בגישת ההשוואה, על ידי הצגת עסקאות במצב הקודם ובמצב החדש. קיימים אמנם מקרים, בנסיבות מתאימות, בהם ניתן לבסס את עליית הערך על מחקרי השוואה רלבנטיים אך גם אלה לא הוצגו בשומת הועדה המקומית, ועל כן החיוב בהיטל השבחה בטל.
ערר חל/85102/11 יום טוב מתתיהו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חולון, ניתן ביום 26.10.14; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו". |