נדחתה עתירה מנהלית נגד עיריית הרצליה בגין חיוב יזום בהיטלי סלילה

פסקי דין
 

העותרים מחזיקים בנכסים הגובלים ברחובות "המדרון" ו"מורדות ים" בהרצליה. בשנת 2006 בוצע סקר קרקע באזור שהעלה כי מדובר במתחם ישן ובלוי, בו חלק מהרחובות לא נסללו במלואם. לפיכך, ביצעה חברה מטעם עיריית הרצלייה, עבודת שיקום ופיתוח שונות, לרבות סלילת כבישים ומדרכות. מהנדסת העיר קבעה כי יש לראות את "מועד הסלילה", כמועד בו הוצא צו להתחלת עבודות. ביום 2.6.08 הוצא צו התחלת עבודות לעבודות הסלילה של רחובות המדרון ומורדות ים, וב-2010 העותרים נדרשו לשלם היטלי סלילה. בעתירתם כנגד החיוב טענו כי הכבישים היו כבר סלולים מזה עשרות שנים, והעבודות שבוצעו הינן עבודות שיקום ואחזקה בלבד, שאותן אין לממן מהיטל. העירייה לעומתם טענה כי רחוב המדרון לא באמת היה סלול, אלא רק הונחה עליו שכבת אספלט זמנית (ללא מדרכה), ואילו רחוב מורדות ים אמנם היה סלול, אך שולמו עליו דמי השתתפות בלבד, אשר לפי חוק העזר מזכים רק בהנחה בסך 45% מההיטל. ביהמ"ש קיבל את עמדת העירייה, וקבע כי העותרים לא סתרו את חזקת תקינות המינהל, שכן מהתצ"אות שהביאו לא ניתן היה לראות בבירור מדרכות, ולא הובא מנתח תצ"א שיוכיח קיומה של סלילה מלאה. כמו כן, ביהמ"ש קבע כי על העותרים נטל הראיה להוכיח כי שילמו בעבר דמי השתתפות או היטל. החלטת המהנדסת להחשיב תחילת העבודות בשנת 2008 היא סבירה גם לאור עלות העבודות ברח' המדרון, כ-29 מיליון ₪ עבור שלב א' וכן היקף הפרויקט. לפיכך נדחתה גם טענת התיישנות שהעלו העותרים.      

 

עת"מ 47064-12-10 בן ורנר ואח' נ' עיריית הרצליה, ניתן ביום 26.11.14; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".