המועד והנסיבות הראויים לתקיפת חוקיותו של הסכם עם רשות

המערערת רכשה שטח מקרקעין בזכרון יעקב שאותו הועידה לבניית פרוייקט יוקרתי, ולשם כך הגישה בקשה לשינוי התב"ע שחלה על האזור. התב"ע אושרה על ידי הועדה המקומית בכפוף להסכמת המועצה המקומית. לאחר מו"מ ממושך עם המועצה המקומית, נחתם הסכם פיתוח בינה לבין המערערת, לפיו המערערת תבצע פיתוח סביבתי צמוד לפרויקט, בתמורה להסכמתה של המועצה לתכנית. לאחר שהפרויקט נבנה ועמד על תילו, הגישה המערערת תביעה בטענה שהסכם הפיתוח עליו חתמה אינו חוקי ונחתם בכפייה ובעושק, ועל כן היא זכאית להשבת הסכומים שהושקעו על ידה. לאחר מס' הליכים שבסופם התביעה נדחתה, הוגש הערעור שנדחה גם הוא. ביהמ"ש העליון קבע כי העלאת טענות כפיה ועושק לאחר שהצד שמבקש את ביטול החוזה מיצה את טובות ההנאה שצמחו לו מהחוזה אינה ראויה; הסכם הפיתוח נחתם מתוך שיקול כלכלי מובהק של המערערת. המועצה המקומית הבהירה כי אילולא הסכם הפיתוח לא היה בדעתה לפתח את השטח בו הוקם הפרויקט. הן בהיבט של עוצמת הלחץ והן בהיבט של איכות הלחץ, אין לפנינו כפייה כלכלית, שכן המערערת המנוסה ומלווה ביועציה המשפטיים, ניהלה מו"מ ממושך עם המועצה המקומית ולא ניכר לחץ זמן או מצוקה שהופעלו כלפיה. קיים גם שיהוי בהעלאת הטענה כי החוזה אינו חוקי, וכן לא הוכח כי הסכום שהושקע גבוה מן ההיטלים שהיו נדרשים מהמערערת אלמלא הייתה חותמת על חוזה הפיתוח.

ע"א 974/13 רמת נילי בע"מ נ' מועצה מקומית זכרון יעקב, ניתן ביום 02.04.15; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".