מאמרים ופרסומים |
הרעיון שבדיני עשיית עושר ולא במשפט: חוק עשיית עושר ולא במשפט קובע חובת השבה למי שקיבל טובת הנאה על חשבון מישהו אחר שלא כדין. למרות שהחוק קובע כי לא משנה כיצד ההתעשרות נוצרה- אם באשמת הזוכה או המזכה (המזכה הוא מי שההתעשרות נעשתה על חשבונו), הרי שבפועל, בתי המשפט התייחסו בצורות שונות למצבים שחולקו לקטגוריות כגון: טעות של המזכה, אילוץ וכו'. למשל, כאשר המזכה היה בנק שבטעות לא גבה עמלה מלאה מלקוח קטן ונזכר בזה אחרי כמה שנים, ביהמ"ש התייחס לטענת "עשיית עושר" פחות ברצינות מאשר מצב שבו הזוכה היה עבריין שפעל באיומים ו/או אלימות כלפי המזכה, והמזכה לא השתהה כלל בתביעתו להשבה מכוח חוק עשיית עושר.
יישום דיני עשיית עושר על רשויות שלטון עד לפסק הדין החדש: לגבי סוג עשיית עושר של רשויות שגבו בחריגה מסמכות, כאשר לא הייתה כל מחאה מצד האזרח ששילם (למשל במיסוי מוניציפאלי כמו ארנונה), נהוג היה לראות מצבים כאלו כ"טעות" מצד המזכה, שבמסגרתה יש התחשבות רבה יותר בזוכה וההסתמכות שלו על הכסף (ובהקשר הזה- יש משמעות רבה יותר לשיהוי ו/או התיישנות), השוללת את זכות ההשבה. כך למשל נעשה בפסק הדין בעניין רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות.
החידוש בפסק הדין של בית המשפט העליון: פסק הדין החדש של ביהמ"ש העליון בדנ"א עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית בע"מ למעשה קובע קטגוריה חדשה וייחודית בתוך דיני עשיית עושר למצבים של גבייה בחריגה מסמכות על-ידי רשות ציבורית, וזאת בנפרד מהקטגוריה של "טעות" ובנוסף לה. במקרה זה היה מדובר בגבייה חריגה של ארנונה.
אז מה ההבדל מבחינת מי שמגישים תביעות השבה נגד רשויות על בסיס דיני עשיית עושר: ההבדל הוא בעיקר באפשרות הרשויות להתגונן מן הטענה באמצעות העלאת טענות נגדיות של שיהוי והתיישנות. כאשר טענת עשיית עושר תהיה מהסוג החדש שמוכר, נראה שיקבלו אותו בצורה יותר פתוחה ולכן יותר חסינה להגנות הרשויות.
|
נכתב על ידי עו"ד מיכאל רוזן (רו"ח) ועו"ד ענבל פרברי |