שיקול דעת של רשות מקומית בקביעת הנחות מארנונה

טבלת ההנחות שבתקנות ההסדרים מתייחסת לשני קריטריונים הכוללים נתונים כמותיים המתעדכנים בסוף כל שנת כספים. עיריית תל אביב החליטה שלא להעניק עוד את ההנחות בארנונה בהתאם למדרגות ההכנסה המופיעות בטבלת ההנחות העתידית לאותה שנת כספים אלא בהתאם לטבלת ההנחות הקיימת לאותה שנת כספים. בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד החלטה זו של העירייה נדחתה ועל כן הוגש ערעור לביהמ"ש העליון. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור וקבע כי יש לפרש את המונח "שיעור ההנחה" כנוגע לאחוז ההנחה בלבד, כך שהרשות המקומית תהא כפופה לטבלת ההנחות ואין באפשרותה להתערב בקריטריונים למתן הנחות כרצונה. עם זאת, בסמכות הרשות המקומית לבחור איזו טבלת הנחות ברצונה לאמץ – את הטבלה הקיימת במועד פרסום צו הארנונה, או את הטבלה העתידית, שתפורסם בסוף אותה שנה. ודוק: אין בסמכות הרשות המקומית להתערב בקריטריונים עצמם המופיעים בטבלה, וכל שהיא רשאית לעשות, לאחר הבחירה בטבלה הקיימת או בטבלה העתידית, הוא להפחית את אחוזי ההנחה או לאשר את שיעורי ההנחה המרביים, כפי שהם. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. 

עע"מ 1373/14 אריה יהודה גואטה נ' עיריית תל אביב, ניתן ביום 17.06.15; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".