למה אין קשר בין גובה הארנונה שאנחנו משלמים לאיכות השירות שאנחנו מקבלים מהעירייה?

בפסיקה יש הבחנה בין שלושה סוגים עיקריים של תשלומי חובה שנהוג לראות אותם כנעים על גבי "קשת": הראשון, בקצה האחד של הקשת הינו "מחיר". תשלום זה נעשה כנגד שירות או מוצר והסכום אמור לשקף בדיוק את שווי השירות או המוצר שבגינו נעשה התשלום. הסוג השני, באמצע הקשת, הינו "אגרה" או "היטל". תשלום זה נגבה בד"כ על-ידי רשויות שלטוניות, גם כן כנגד שירות או מוצר, אבל מבלי שהסכום בהכרח משקף את שווי המוצר או השירות. גובה התשלום אמור להיקבע בחוק או בתקנה ולעיתים הוא עשוי להיות זול יותר מהעלות האמיתית של השירות ולעיתים- יקר ממנו. הסוג השלישי שנמצא בקצה השני של הקשת נקרא "מס". תשלום זה נגבה גם הוא על-ידי רשויות שלטוניות אבל בניגוד לאגרה, אין שום קשר ישיר בין תשלום המס לבין שירות מסוים כלשהו. כך למשל, מס הכנסה נגבה ממי שיש לו הכנסה וזאת, מבלי שמובטחת תמורה כלשהי למשלם המס. ארנונה היא מס עירוני שנועד לכאורה לאפשר לרשויות מקומיות לספק לתושביהן שירותים שונים כמו פינוי אשפה, ניקיון רחובות, תחזוקת פארקים וגנים וכו'. הבעיה היא שהגדרת הארנונה כ"מס" שלא ניתן לדרוש בתמורה אליו שירות ספציפי ברמה כלשהי מנתקת את הקשר בין כמות הכספים שהתושבים משלמים לרשות המקומית לבין רמת השירות שאותה רשות מספקת בתמורה. הנתק הזה מביא למצבים בהם רשות מקומית יוצאת ידי חובתה על-ידי אספקת שירותים ברמה נמוכה מאוד אבל במקביל מתעשרת על-ידי גביית ארנונה בתעריפים גבוהים, מבלי שיש למישהו מהתושבים אפשרות לתבוע השבה של לפחות חלק מכספי הארנונה ששילם. ככה עלול להיווצר בזבוז מיותר של כספי ציבור ברשויות המקומיות, על דברים שאף תושב לא באמת צריך, לרבות העסקת עובדים שאין בהם צורך בשכר גבוה מידי לעומת השירות שהם נותנים- והכל בחסות החוק ובתמיכת פסיקת בתי המשפט. הח"מ סבורים כי צעד פשוט יחסית של שינוי הגדרת הארנונה מ"מס" ל"אגרה" יפתח את הדלת להגשת תביעות מוצדקות כנגד רשויות מקומיות; וזאת, על מנת למנוע גביית כספי ארנונה שאין בהן צורך, או לפחות להביא להתאמה מסוימת בין הכספים הרבים שמוזרמים לקופת הרשות לבין רמת השירות שמקבלים התושבים בתמורה. אולם, למרבה הצער, באווירה הקיימת הסיכוי שצעד חיובי שכזה יתרחש שואף לאפס.

נכתב על ידי מיכאל רוזן, עו"ד (רו"ח) וענבל פרברי, עו"ד