| פסקי דין |
המערערות זכו במכרזים לבניית 473 יחידות דיור במועצה המקומית גן יבנה. על פי תנאי המכרזים, נשאו המערערות במימונן של עבודות פיתוח שבוצעו על ידי צד שלישי ובנוסף, שילמו אגרות פיתוח לרשות המקומית. לימים, לאחר שיחידות הדיור נמכרו, תבעו המערערות השבת האגרות בטענה שנגבו מהן שלא כדין. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה בנימוק שהיה על המערערות להעלות את הטענות לפני שניגשו למכרז; למרות שקבע עקרונית כי האגרות אכן נגבו בהעדר סמכות. בערעור, ביהמ"ש העליון קבע כי יש לפרש את חוק העזר כמתיר גביית אגרת חיבור רק כאשר המועצה המקומית הניחה את צינורות השירות בעצמה ובענייננו- תנאי זה לא התקיים. נקבע כי אין לפגוע בזכות של מתמודד במכרז לתבוע השבת כספים שנגבו ממנו שלא כדין גם אם לא העלה טענת נגד חוקיותם ערב המכרז, מן הטעם המרכזי הנעוץ בעקרונות שלטון החוק וחוקיות המינהל. במקרה זה גביית אגרות המים נגועה באי חוקיות. הותרתן בידי המשיבה תביא לתוצאה שלפיה המשיבה תותיר בידיה נתח מקניינו של הפרט שאותו לא הייתה מוסמכת ליטול. מנגד, התנהגות המערערות מעוררת קשיים נוכח הגשת התביעה בשיהוי ניכר והיא פגעה במשיבה ובמתמודדים פוטנציאליים. לפיכך, תוצאת האיזון בגדר "מאזן הצדק" לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, מחייבת השבה חלקית של סכומי אגרות המים בשיעור של 50% מסכום הקרן.
ע"א 4708/14 י.ח. דימרי בנייה ופיתוח בע"מ נ' מועצה מקומית גן יבנה, ניתן ביום 24.08.15; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו". |