ועדת הערר פסקה פיצוי בגובה מעל ל-6% לבעלי דירות שנפגעו מתכנית בשל הסתרת נוף

העוררים הינם בעלי דירות בירושלים אשר בשטח הצמוד אליהם אושרה תכנית נקודתית לשינוי ייעוד מייעוד מגורים 1 לאזור מגורים ב', באופן המאפשר הגדלת זכויות הבנייה, הקמת מבנה בן 5 קומות וכן הקמת יח"ד נוספות. העוררים טענו כי תכנית זו פוגעת בערך דירותיהם, בין היתר בשל פגיעה בפרטיות וחסימת הנוף העירוני שנשקף מדירותיהם במצב הקודם. וועדת הערר מינתה שמאי מייעץ, אשר קבע כי ירידת ערך לדירות בגובה שבין 1% ל-1.5%; וזאת, על בסיס תיקון שמצא לערוך לצורך השומה שבנדון, במחקר שנערך ע"י השמאי הממשלתי בנוגע להשפעות פגיעה בנוף על שווי דירות מגורים (המכונה "מחקר אודיש"). וועדת הערר קיבלה את טענות העוררים כנגד החלטה זו של השמאי המייעץ וקבעה כי לא ניתן "לתקן" את המודל שבמחקר אודיש על בסיס הנחות השמאי המייעץ ללא ביסוס סטטיסטי או הוכחה אחרת. מבדיקת וועדת הערר עלה כי השמאי המייעץ ביסס את האבחנות שערך בין הדירות במחקר לבין דירות העוררים על סמך בירור טלפוני עם עוזרת מחקר של השמאי הממשלתי, ונקבע כי "ביסוס" שכזה אינו מספיק. על כן, וועדת הערר קבעה כי הפגיעה בדירות העוררים היא בגובה 6.4% משווי כל דירה- לפי הממוצע שנקבע במחקר אודיש. בנוסף, טענת הוועדה המקומית לפטור מהשבה בשל סעיף 200 לחוק התו"ב נדחתה. נקבע כי אין אינטרס ציבורי מיוחד בתכנית ואין פיזור של הנזק. לפיכך יש לשלם לעוררים פיצוי בהתאם.

ערר 146/13 מרים ואליקים רובינשטיין נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, ניתן ביום 21.12.15; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".