שיהוי בהגשת עתירה ואכיפת הסכמי פשרה בעניין חיובי ארנונה

עיריית מעלות תרשיחא החליטה לשנות שומת ארנונה של נכס בהחזקת העותרת בניגוד להסכם פשרה שנכרת ביניהן בעבר וקיבל תוקף של פסק דין. העותרת פנתה תחילה אל מנהל הארנונה ורק לאחר קבלת תשובתו, הגישה עתירה מנהלית. ביהמ"ש דחה את טענת העותרת כי פנייתה המקדימה אל מנהל הארנונה, שנעשתה לצורך מיצוי הליכים מאריכה את המועד להגשת עתירה. נקבע כי היה על העותרת לפעול למיצוי הליכים במסגרת 45 הימים המוקצבים להגשת עתירה מנהלית ובמקביל, להכין עתירה כך שזו תוגש במועד אף אלמלא הייתה מתקבלת תשובה מהרשות. עם זאת, נקבע כי אין שיהוי בהגשת העתירה ככל שזו מתייחסת לתשובת הרשות לפנייה. ביחס לתשובה זו של הרשות, ביהמ"ש דחה את טענת הרשות כי הסכם הפשרה בין הצדדים פוקע לאחר חמש שנים בשל "הלכת ההשתחררות". הלכת ההשתחררות (המאפשרת לרשות לבטל הסכם פשרה תוך מתן הודעה זמן סביר מראש), חלה במצבים של חיוב ארנונה שאינו מתאים לדין בשל "טעות משפטית". ההלכה נקבעה במקרה שלא הייתה מחלוקת עובדתית ולא הייתה זו פשרה על מחלוקת עובדתית. לעומת זאת, כאשר הפשרה הייתה בשאלה מה המציאות, להבדיל מטענות משפטיות, האיזון נוטה לכך שלא יהיה שינוי בהסכם כל עוד העובדות לא השתנו, על בסיס ההנחה שהמציאות שהוסכמה היא האמת, ואין מדובר במקום שבו כיבוד ההסכם נוגד את האמת. לפיכך, ההסכם עודנו תקף.

עת"מ 29048-10-15 סנמינה-אס סי איי ישראל מערכות רפואיות בע"מ נ' עירית מעלות תרשיחא, ניתן ביום 24.12.15; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".