האם הועדה המקומית לתכנון ובניה מוסמכת לגבות אגרות בניה בגין שטחי מרפסות לא-מקורות

המערער חויב באגרת בנייה בעבור שטח מרפסת לא מקורה בדירתו, והגיש על כך תובענה ייצוגית כנגד הועדה המקומית בטענה כי זו אינה רשאית לגבות אגרת בניה מכוח תקנות התכנון והבניה. הדיון נסב אודות השאלה האם קיימת בידי ועדה מקומית הסמכות לגבות אגרות בניה מכוח תקנות האגרה, בגין שטחי בניה לא-מקורים שאינם באים במניין שטחי הבניה המותרים, לפי תקנות אחוזי הבניה. המערער טען כי הפרשנות הראויה לתקנות האגרה היא ששטחי הבניין או התוספות לבניין יחושבו בהתאם ל"שטח הכולל שהותר לבניה", כאשר החישוב ייעשה לפי תקנות אחוזי הבניה, והפנה לתקנה אשר קובעת כי אחוזי הבניה מחושבים על פי שטחים מקורים בלבד. בהמ"ש פסק כי, גם אם עמדה פרשנית זו אפשרית, לא ניתן לקבלה, מאחר שהיא אינה מתיישבת עם לשון התקנות הרלוונטיות ובעיקר עם תכלית אותן תקנות. בהמ"ש קבע כי הפרשנות המקובלת היא הגשמת התכלית העיקרית של תקנות הבניה: כיסוי העלויות הכרוכות במתן היתר הבניה, שזו הפרשנות שניתנה על ידי היועמ"ש בתיק זה, שהפנה לתקנות אשר קובעות כי יש לשלם אגרה בעד כל עבודה או שימוש הטעונים היתר וכי בעד מתן היתר ישולמו אגרות. לפיכך, קבע בית המשפט כי בידי הועדה המקומית לגבות אגרות בניה גם בגין שטחי מרפסות לא מקורות.

עע"מ 7367/15 שי אליה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון, ניתן ביום 31.05.18; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".