| פסקי דין |
עקב ביטול הסכם חכירה לאור שינוי ייעוד מקרקע חקלאית לתעשיות עתירות ידע ומסחר קמה זכות לקבל פיצוי מהמינהל. לאור קשיים כלכליים אליהם נקלע החוכר הראשוני, נכנסו המשיבות בנעליו ונקבע כי הן יפוצו במקומו. אולם, כתנאי לקבלת אישור היעדר חובות ביחס למקרקעין – דרשה הוועדה המקומית, בין היתר, תשלום בגין היטל השבחה החל, לטענתן, על המקרקעין נוכח שינוי ייעודם שהוביל להשבחתם. ביהמ"ש המחוזי פסק לטובת החוכרות, ועל כך הגישה הוועדה המקומית ערעור לעליון. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור וקבע כי ביחס למקרקעי ישראל המוחזקים בידי מינהל מקרקעי ישראל, קיים הסדר שונה מהכלל הרגיל בעניין היטל השבחה, אשר עוגן בהוראות סעיף 21 לתוספת השלישית וקובע כי בעת שינוי ייעוד של קרקע חקלאית, יחול החיוב ב"חלף היטל השבחה" על המינהל – וזאת גם אם המחזיק בקרקע הינו חוכר לדורות, ובתנאי שיתקיימו שלושת התנאים הבאים: א. מדובר במקרקעי ישראל שהוחכרו לדורות לשימוש חקלאי בלבד; ב. הייעוד החקלאי שונה לייעוד אחר; ג. השימוש לפי הייעוד החדש מותנה בכריתת הסכם חכירה חדש או בתיקון הסכם החכירה המקורי. סעיף זה חל גם בענייננו, אף על פי שהפיצוי שקיבלו החוכרות הינו בצורת חלק מהמקרקעין שייעודם שונה.
עע"מ 1953/13 עיריית רמת השרון נ' אס.ג'י.אס חברה לבניין בע"מ, ניתן ביום 06.08.18; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו". |