בהתאם לאילו מבחנים יסווג נכס כ'בית תוכנה' לצרכי ארנונה

המחלוקת נשוא הערעור היא האם עיקר עיסוקה של המערערת הוא בייצור תוכנה. בהמ"ש קבע כי סיווג 'בית תוכנה' אשר נכלל בהגדרת 'תעשייה' יבחן בהתאם למבחני המשנה אשר נקבעו בפסיקה, וניתח את המבחנים בהתאם לפעילות המערערת. בהמ"ש קבע כי כתיבת תוכנה, פיתוחה והפיכתה לכלל מוצר מוגמר שלקוחות עושים בו שימוש שעיקרו עסקי, הוא בבחינת דבר מוחשי חדש. בנוסף, נקבע כי בהתאם להלכה הפסוקה שיפור או שדרוג תוכנה עבור לקוח ספציפי מצריך יצירה של קוד חדש, אשר גם הוא מהווה מוצר חדש ולפיכך, העובדה שהמערערת מבצעת "שדרוגים" של תוכנה יוצרת למעשה גרסה חדשה אשר מהווה מוצר חדש ולכן המערערת עומדת במבחן "יצירת יש מוחשי אחד ויש מוחשי אחר". תנאי נוסף ייחודי לסיווג 'בית תוכנה' מעבר להגדרת התקנה הוא תנאי 'העיסוק העיקרי'. לבחינת תנאי זה נקבעו בפסיקה שני מבחני עזר נוספים: המבחן הכמותי – הבוחן את היקף השטח בשימוש לייצור התוכנה, והמבחן המהותי – הבוחן אם "הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית בנכס". בית המשפט קבע כי העובדה ש-37% מעובדי המערערת בנכסים משמשים לתמיכה טכנית ועוד עובדים נוספים אשר עוסקים במחלוקות שיווק, מכירות, אדמיניסטרציה, כספים והנהלה כללית - אינה משנה את עיסוקה העיקרי של המערערת שהוא ייצור תוכנה.

עמ"נ 13687-09-16 חשבשבת (ייצור) (1988) בע"מ נ' עיריית תל אביב, ניתן ביום 08.03.18; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".