האם הליכי גבייה מינהליים שננקטו על ידי רשות מינהלית עוצרים את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי

הסכסוך נשוא התביעה נסוב סביב חוב ארנונה שנוצר בין השנים 2008-2000. בשנת 2015 הגישה העיריה תביעה במסגרתה ביקשה לחייב את המשיב בתשלום החוב. המשיב טען להתיישנות החוב, שכן חלפו למעלה משבע שנים ממועד התגבשותו ביחס לשנה האחרונה. העירייה טענה כי התביעה לא התיישנה מפני שלאורך השנים ננקטו הליכי גבייה מינהליים, אשר לשיטתה עצרו את מרוץ ההתיישנות. בהמ"ש ניתח את המצב המשפטי הקיים וקבע כי בפני רשות מנהלית עומדים שני מסלולים לגביית חוב: פנייה להליכי גבייה מינהליים או הגשת תביעה אזרחית. באשר להליכי גבייה מינהליים - נקבע בעבר בפסיקה כי פעולות גבייה שנקטה הרשות ושהובאו לידיעת החייב יקימו חזקה בדבר "איפוס" מרוץ ההתיישנות. השאלה הנשאלת היא האם יש להחיל קביעה זו גם לגבי המסלול של תביעה אזרחית. העירייה טענה כי בחוק ההתיישנות ישנה הוראה אשר קובעת כי במצב שבו תובענה ראשונה בזמן נדחית ולא קיימת מניעה כי התובע יגיש תובענה חדשה באותה עילה – נעצר זמן ההתיישנות.  לטענת העירייה המונח "תובענה" כולל גם הליכי גבייה מינהליים. בהמ"ש דחה טענה זו וקבע כי על פי ניתוח תכליתי של חוק ההתיישנות – אין לרשות אפשרות להקפיא את מרוץ ההתיישנות באמצעות ביצוע הליכי גביה, משום שאלו אינם נחשבים "תובענה" - זו מוגדרת כהליך בבית משפט. לפיכך, בית המשפט קבע כי אין בכוחם של הליכי גבייה מינהליים שנקטה רשות מינהלית כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי, וזאת בשונה מההסדר המינהלי אשר כולל אפשרות לגבות את החוב על פני תקופה ארוכה יחסית, בכפוף לשיהוי הרשות.

רע"א 4302/16 עיריית ירושלים נ' פרידמן צבי, ניתן ביום 16.04.18; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".