| פסקי דין |
התובעים תדלקו את רכבם בשירות מלא, ולאחר מכן הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד מספר חברות דלק. בבקשה נטען כי גביית התוספת במחיר בגין שירות מלא נעשתה בניגוד לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק), תשס"ב-2002, הקובע כי ניתן לגבות, בגין תדלוק בשירות מלא, תוספת על המחיר המירבי שנקבע לתדלוק בשירות עצמי רק בהינתן מספר מינימאלי של משאבות לתדלוק עצמי. בתחנות הדלק שהופעלו על ידי הנתבעות לא התקיימו התנאים דלעיל ולפיכך אסור היה להן לגבות מן המבקשים תוספת על המחיר הקבוע בצו בנוגע לתדלוק בשירות עצמי. התובעים טענו להפרת חובה חקוקה, רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, ניצול מצוקת הצרכן והפרת חובת תום הלב. לאחר שבית המשפט אישר את התובענה כתובענה ייצוגית, הצדדים הציגו לביהמ"ש הסדר פשרה מוצע. לאחר מספר תיקונים בהסדר, ביהמ"ש אישר את הפשרה הסופית, לפיה הנתבעות יעניקו הטבה של תדלוק בשירות מלא במחיר תדלוק בשירות עצמי לכלל ציבור המתדלקים בתחנות, ללא שאלו יידרשו להוכיח תנאי זכאות כלשהם. חלוקת ההטבה תחל בתוך 90 ימים מיום אישור הסכם הפשרה על ידי בית המשפט ותוענק לציבור המתדלקים עד למיצויו של סכום השבה מוסכם. על מנת לתמרץ את ב"כ התובעים לפקח על ביצוע הסכם הפשרה בפועל, נקבע שכ"ט כולל בסך 14% מכלל ההטבה, כאשר השכ"ט ישולם בשלבים לפי ביצוע הסכם הפשרה.
ת"א 2057/07 דפני פרי שרון נ' דלק קמעונאות ואח', ניתן ביום 21.08.14; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו". |