בית המשפט העליון קיבל ערעור כנגד עיריית חדרה וביטל חיוב בהיטלי סלילה

המערערות חויבו בהיטלי פיתוח שונים, לרבות היטלי סלילה, ופנו לביהמ"ש בתביעה לביטול החיובים. ביהמ"ש המחוזי ביטל את החיוב בהיטל תיעול, אך הותיר על כנו את החיוב בהיטל סלילה ומכאן הערעור. ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וקבע, כי ע"פ חוק עזר לחדרה (סלילת רחובות), בעלי נכס גובל ברחוב חייבים בהיטל סלילה "ביום התחלת הסלילה או אחריו". אף אם נפרש את המילים "יום התחלת הסלילה" בדרך נוחה לעירייה, כך שאינן מכוונות למועד תחילה העבודות בפועל, אלא נסתפק בקיומן של תכניות לביצוע העבודות, הרי שבעניין דנן לא הונחה אף לא תשתית מינימאלית לחיוב בהיטל. התוכנית שמכוחה עתידות להתבצע העבודות ב"עורף הנכס" פורסמה למתן תוקף רק כ-10 חודשים לאחר שליחת מכתב הדרישה למערערות. בבימ"ש קמא לא הוצגו תכניות מפורטות של העבודות הצפויות, אך פסק הדין התבסס על כך שניתן צו תחילת עבודה לפרויקט כולו. אולם, צו זה לא הוגש לביהמ"ש, ולפיכך לא היה מקום להסתמך עליו. בנסיבות אלה, דרישת התשלום נשלחה כשלא קמה עדיין החבות בהיטל. העיתוי הראשוני להטלת החיוב בהיטל הוא בשעה שבה ביצוע העבודות להתקנת התשתית מושא ההיטל יוצא מגדר של משאלת לב בשל שאיפה או תכנון עתידיים והופכת למציאות שהרשות המקומית מתכוונת, ומחויבת, ליצור ולקיים. נוכח העובדה שדרישת התשלום נשלחה בטרם נוצרה החבות בהיטל, הרי שהיא בטלה מעיקרה.

עע"מ 7327/11 חברת ברק עדני יוסף בע"מ נ' עיריית חדרה, ניתן ביום 20.05.14; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".