השבת היטלי פיתוח במצב שבו היתר הבניה לא מומש בפועל

בשנת 2000 הגישה משטרת ישראל בקשה להיתר בניה לצורך הקמת מבנה חדש בתחום השיפוט של מועצה מקומית בית דגן. כתנאי למתן היתר הבניה נדרשה המשטרה לשלם למועצה היטלי פיתוח שונים. במסגרת הסדר ביניים שילמה המשטרה תחת מחאה למועצה סך של 3,200,000 על חשבון החיובים בגין ההיטלים תוך שהוסכם כי הצדדים יבואו בדברים ביניהם בניסיון להגיע להסכמה בעניין סכום היטלי הפיתוח. בינואר 2001 ניתן היתר בניה שתוקפו לשלוש שנים, ולאחר מכן נחתם בין הצדדים הסכם פשרה בדבר החיוב בהיטלי הפיתוח. ב-2005 הודיעה המשטרה למועצה כי ביטלה את התוכנית להקמת המבנה עקב מגבלות תקציב. לכן, וכן לאור פקיעת היתר הבניה, תבעה המשטרה השבת מלוא הכספים ששולמו עבור היטלי הפיתוח. המועצה ביקשה לסלק את התביעה על הסף בטענה כי גביית התשלומים עבור היטלי הפיתוח חוסה בצל ההסכם וכן אינה תלויה בשאלת ביצוע הבניה בפועל, אלא בהיתר הבנייה שכבר ניתן. ביהמ"ש דחה את הבקשה בקובעו כי אין די בהנפקת היתר הבנייה כאשר הבנייה בפועל אינה ממומשת. באשר לטענת המועצה כי הסכם הפשרה בין הצדדים מחייב סילוק התביעה על הסף, לא ניתן לקבל טענה זו היות וההסכם נחתם למעלה משנתיים לפני שהתקבלה הודעת המשטרה כי אין בדעתה לבצע את תוספת הבניה, ועל יסוד ההנחה כי המשטרה תבצע את הבניה לפי היתר הבניה. יש לברר את המחלוקות לגופן.

ת.א. 982-01-10 מדינת ישראל נ' מועצה מקומית בית דגן, ניתן ביום 07.09.14; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".