התחייבות חוזית של בר-רשות לשלם היטל השבחה גוברת על הלכת "קנית"

התחייבות חוזית של בר-רשות לשלם היטל השבחה גוברת על הלכת "קנית"

התובעת, חברת נדל"ן, זכתה במכרז של העירייה לפיתוח מקרקעין שבבעלות העירייה, כאשר בתום הפיתוח- זכאי הזוכה לקבל בעלות במקרקעין. בהסכם שנחתם בעקבות הזכייה במכרז, הוסכם, בין היתר, שהתובעת תשלם היטל השבחה בגין "כל תכנית שתיכנס לתקפה לאחר הגשת הצעת הרוכש במכרז... על פי הוראות הדין החלות בעניין". לאחר שנחתם החוזה, אושרה תוכנית משביחה, והעירייה דרשה מן התובעת לשלם היטל השבחה בגינה. התובעת כפרה בשומה, ופנתה לועדת ערר בטענה שחיובה בהיטל אינו חוקי, היות והיא רק ברת-רשות בקרקע, ואיננה חוכרת או בעלים. במקביל, הגישה תביעה לסעד הצהרתי לבית המשפט המחוזי. בית המשפט לא דן בשאלת חוקיות החיוב בהיטל השבחה, אך נקבע, כי לפי ההסכם, התובעת למעשה התחייבה לשלם היטל השבחה מרגע החתימה על חוזה הפיתוח, ללא סייג או קשר לשאלת הבעלות בקרקע. התחייבות זו היא כשרה ותקפה לאור עקרון חופש החוזים. יש להבחין בין כובעה של העירייה כרשות מנהלית גובת מס, לבין כובעה כצד לחוזה בהיותה בעלת הזכויות במקרקעין. כצד לחוזה, רשאית העירייה לקבוע כי הרוכש הוא שיישא בתשלום המיסים וההיטלים שיחולו.      

ת.א. 37463-06-12 הוניגמן ובניו בע"מ נ' עיריית ראשון לציון ואח', ניתן ביום 23.09.12; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".