חברה קבלנית מנוסה שהוכח כי הייתה מודעת לזכות הערר, לא תוכל להתלות בפגם אי ציון זכות הערר בדרישת התשלום

חברה קבלנית מנוסה שהוכח כי הייתה מודעת לזכות הערר, לא תוכל להתלות בפגם אי ציון זכות הערר בדרישת התשלום

העוררת, חברה קבלנית, הגישה ערר ביוב 5 שנים לאחר קבלת דרישת התשלום; בתגובה העירייה הגישה בקשה לסילוק על הסף בטענה כי חל איחור בהגשתו; בתשובתה העוררת טענה, כי על גבי דרישת התשלום לא צוינה זכות הערר, ועל כן מרוץ המועדים הקבוע בחוק הביוב, טרם החל; ועדת הערר לביוב בבאר שבע (כב' השופט יעקב פרסקי) סקרה את הפסיקה הקיימת וקבעה כי נקודת המוצא במסגרת הערר צריכה להיות שבמקרים בהם רשות מקומית לא נתנה הודעה בדבר זכות הערר לא יחלו להימנות המועדים; יחד עם זאת, קבעה כי בניגוד להלכת סנאורה, יש לבחון את הנסיבות של כל מקרה לגופו; נפסק, כי חזקה על חברה הפועלת בהיקפי בנייה משמעותיים כגון העוררת, כי יש לה יועצים משפטיים המודעים לתקופת הגשת הערר. לאישוש החזקה, הדגישה הוועדה, כי לפניה תלוי ועומד ערר שהגישה העוררת כנגד דרישת תשלום אחרת שהוצאה במקביל לדרישת התשלום נשוא הערר; על כן, נפסק כי לא סביר ולא יעלה על הדעת כי החברה שיודעת היטב את זכויותיה ואף מגישה עררים לועדת הביוב, בשל נכסים אחרים, תתלה יהבה בפגם של העדר ציון זכות הערר.

ו'ע 1097-07 יהלומית פרץ נ' עיריית באר שבע, ניתן ביום 27/04/2010; לקריאת פסק הדין במלואו – ראה מאגר "נבו".