ציון זכות הערר בדרישת תשלום הינה תנאי הכרחי לתחילת מרוץ המועדים להגשת הערר

ציון זכות הערר בדרישת תשלום הינה תנאי הכרחי לתחילת מרוץ המועדים להגשת הערר

ועדת הערר (ביוב) שליד בית המשפט שלום בתל אביב, אימצה את מסקנות ועדת הערר בנתניה - שביססו את ההחלטה בפרשת סנאורה נ' עיריית רחובות (ע"א 312/02 ) – בקובעה, כי: ציון זכות הערר בדרישות תשלום, שמוציאות רשויות מקומיות הינה דרישה מהותית, והעדרה מביא לכך,  כי מניין הימים להגשת הערעור, לא מתחיל.

הועדה, אף קבעה שאין חשיבות לשאלה, האם בעל הנכס אליו נשלחה הדרישה מודע לכך שעומדת לו זכות ערעור. יתרה מכך, הועדה ציינה, כי המדובר בקביעה עקרונית וגורפת, ואין מקום לנהל משפט זוטא לגבי כל  מקרה לגופו, בשאלת ידיעת המערער על זכויותיו.

נוסף על כך, הועדה דחתה את טענת הרשות המקומית כי  הקביעה  הנ"ל פוגעת באינטרס ההסתמכות של הרשות. גם לעניין זה, אימצה ועדת הערר את  דברי ועדת הערר בפס"ד סנאורה, וקבעה  שמדובר במחדל של הרשות, שלא ציינה את זכות הערעור, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה. הסבר נוסף נתנה הועדה ב"הזכירה" לרשות, כי תקופת ההתיישנות של תביעות השבה כספיות אחרות, היא 7 שנים, וכך היה המצב משך שנים רבות גם לעניין תביעות השבה של היטלי ביוב, שהוגשו בעבר לבתי המשפט האזרחיים ולא לועדות הערר לפי חוק הביוב.

וע 910/06 גרשור בע"מ נ' עיריית קרית אונו, מיום 13/12/07 לקריאת פסק הדין במלואו ראה אתר בתי המשפט.

המערכת מודה לעו"ד מיכאל רוזן, ממשרד רוזן - קרן, עורכי – דין, שהפנה תשומת ליבנו להחלטה.