| פסקי דין |
הדיון נסב סביב השאלה האם הריבית הצמודה בהגדרה של "תשלומי פיגורים" (המצטרפת לתשלום חובה שאינו משולם בזמן), מתווספת לקרן החוב בצירוף הפרשי ההצמדה בלבד– כטענת המבקשים, או האם היא מתווספת לקרן החוב בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית שנצברה עד תחילת החודש, בשיטת הריבית דריבית – כטענת המשיבות. ביהמ"ש קיבל את עמדת המבקשים, וקבע כי לאור עקרון חוקיות המינהל, גביית ריבית פיגורים על ידי המשיבות בגין איחור בתשלום של תשלומי חובה, חייבת להיות מכוח הסמכה מפורשת בחוק. מפשט לשונו של חוק הריבית עולה כי לכאורה מדובר בריבית המחושבת מדֵי חודש על הסכום של תשלום החובה כשהוא צמוד, להבדיל מריבית על הקרן בלבד ולהבדיל מריבית המצטברת לסכום תשלום החובה לאחר שנוספו לו חיובי ריבית קודמים. המונח "ריבית דריבית" אינו זר למחוקק, וכשרצה לאפשר גבייה בשיטה זו, עשה זאת במפורש. כמו כן, בחוק פסיקת ריבית ובתקנות הדואר מופיע גם המונח "ריבית צמודה" בנפרד ובמובחן מריבית דריבית. לא סביר שאם המונח ריבית צמודה משמעותו היא ריבית דריבית, היו מופיעים שני מונחים שונים, ועוד באותו דבר חקיקה. בנוסף, ביהמ"ש התחשב בכך שהחזרים הניתנים מהרשויות אינם מוחזרים עם ריבית דריבית, ובחדילה של רשויות אחרות מגבייתה. עו"ד מיכאל רוזן (רו"ח) ועו"ד שמואל שטטר, ממשרד מיכאל רוזן, מייצגים את הנישומים שתבעו שלוש מתוך חמש הרשויות הנתבעות: עיריית רחובות, עיריית ראשון לציון, ועיריית ונתניה. |