חריגה מהקפאה בחיוב שטחים משותפים בארנונה

עיריית יהוד מונסון הגישה ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, אשר קבע כי צו הארנונה משנת 1985 לא אפשר לחייב שטחים משותפים בבניינים מכל הסוגים, ולכן חיוב העותרת (המחזיקה ביחידה במבנה שאינו למגורים) נעשה בחריגה מהקפאה. ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בקובעו שהן צו הארנונה מ-1985 והן הצו מ-1986 פטרו שטחים משותפים רק במבנים המיועדים למגורים, ואילו בבניינים שאינם מיועדים למגורים, הצווים אפשרו לחייבם בארנונה. פרשנות זו של הפטור עולה בקנה אחד עם פירושם של יתר צווי הארנונה ועם מדיניות הגבייה של העירייה בפועל. הפסיקה קובעת כי בין השנים 1990-1986 היו הרשויות המקומיות מוסמכות להפחית את שיעורי הארנונה, ובכלל זה לתת פטור מחיוב בלא שנדרש אישור השרים לכך; אך משנת 1991 ואילך נדרש אישור גם להפחתה. על רקע זה, נבדקו הצווים בין השנים 1986 ל-1990 ונקבע כי בשנים אלו לא נחקק צו ארנונה שפטר כדין מחיוב בגין שטחים משותפים בבניינים שאינם מיועדים למגורים. התוצאה הנובעת מכך היא שהחיוב שהוטל על המשיבה– הוטל כדין.

עע"מ 9597/11 עיריית יהוד מונסון נ' אורגל א.ל.פ סחר בע"מ, ניתן ביום 03.04.13; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".