מאמר - שיהוי ומניעות בדיני היטלי הפיתוח - האם חזות הכל?

ביום 17.3.13, ניתן פסק דינה של ועדת הערר לביוב שליד בית המשפט השלום בנתניה, בעניין ו"ע  29053-11-09 מצלאוי חברה לבנין בע"מ  נ' עיריית כפר סבא.

במקרה דנן, מצלאוי זכתה במכרז לבניית שלושה בנייני מגורים בכפר סבא בפרויקט "פינוי-בינוי". ביום 16.5.05, חתמה מצלאוי על כתב התחייבות בלתי חוזרת, בו הופיע הנוסח הבא: "ידוע לנו כי במסגרת הוצאת היתרי הבנייה במתחם נחויב באגרות בנייה והיטלי פיתוח בהתאם להוראות כל דין ובהתאם לחוקי העזר השונים לעיריית כפר סבא".

לאחר כארבע שנים, תקפה מצלאוי את גובה תעריפי היטל הביוב בהם חויבה במסגרת היתר בניה שניתנו לשני בניינים האחרונים שהקימה, כאשר מצלאוי טענה כי התחייבה רק לשלם היטלים כדין, ואילו תעריפי ההיטלים בהם חויבה אינם כדין.

פסק הדין נסב סביב בקשתה של העירייה להורות על סילוק העררים על הסף מחמת שיהוי ומניעות.

בהחלטתה, קיבלה ועדת הערר את טענות העירייה ודחתה הערר  על הסף, בין היתר בהסתמך על כך שמצלאוי לא העלתה את הטענה בטרם שניגשה למכרז וטרם שהתחייבה לגבי תנאיו, ובמיוחד לאור התחייבתה של מצלאוי בכתב ההתחייבות לשלם את היטלי הפיתוח.
כמו כן, נסמכה ועדת הערר על כך שבמשך שנים לא טענה מצלאוי כנגד תעריפי היטלי הפיתוח ואף לא טענה כן בחיוב שהוצא בגין הבניין הראשון.

לעניות דעתנו, קביעתה של ועדת הערר שגויה, היות וועדת הערר לא נתנה משקל ראוי לאיזון הנדרש בין טענת השיהוי והמניעות לבין עקרונות היסוד במשפט המנהלי ובדיני המס בדבר "תשלום מס אמת" וכן האיסור על הרשות לגבות תשלומים המנוגדים לדין (אף בהסכמת הפרט).

כאמור, ביסוד דיני המס (וההיטל היינו יצור כלאיים שבין מס לאגרה), היא שעל הרשות לגבות מס אמת: "תשלום מס אמת הוא נשמת החוק ותכליתו" (ע"א 1527/97 אינטרבילדינג חברה לבנין בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1, פ"ד נג(1) 699, 719 (1999).

העיקרון של מס אמת נועד לשרת את הצדק, עם קיום העיקרון הראשון מבין ארבעת העקרונות של "המס הטוב", כפי שעמד עליהם אדם סמית' – "המס צריך להיות שווה וצודק" (ראו יוסף מ' אדרעי "בסיס מס כולל בישראל" משפטים יב 431, 432 (1983); כן ראו ע"א 900/01 קלס נ' פקיד שומה ת"א 4, פ"ד נז).

אומנם העיקרון הנ"ל התייחס לפקודת מס הכנסה, אך אין ספק שהוא משקף את עקרון היסוד  לכל תשלום חובה אותו גובה רשות שלטונית, ובכלל זה היטלי הפיתוח המשולמים לרשות המקומית.

כמו כן, האיסור שהוטל על הרשות לגבות תשלומים שלא כדין, אף בהסכמתו של הפרט עוגנה היטב בפסיקתו של בית המשפט העליון, בפסק הדין בעניין דירות יוקרה, ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה, מר צבי גוב-ארי, ניתן ביום 27.6.11 (פורסם בנבו).

ועדת הערר, לא התייחסה בפסק דינה לצורך לאזן בין עקרונות יסוד אלו לבין דיני השיהוי והמניעות. לעניות דעתנו דווקא משקלם של עקרונות היסוד בדבר גביית מס אמת והאיסור המוטל על הרשות לגבות תשלומי חובה המנוגדים לדין, גוברים לרוב על משקלם של דיני השיהוי והמניעות.

אנו סבורים כי לרשות לא יכולה לעמוד טענה כי הסתמכה על גביית מס שאינו חוקי או מס שאינו מס אמת, שהרי בדרך זו תוכל הרשות המנהלית לעקוף את דברי החקיקה ולגבות תשלומים בלתי חוקיים ומופרזים תוך הסתמכות על "הסכמת" הפרט, בין אם במכרז ובין אם בכתב התחייבות. נציין כי לרוב תנאי המכרז קבועים מראש ואינם ניתנים לשינוי, כך שספק אם ניתן לקרוא להתחייבות הפרט "הסכמה".

לפיכך אנו מעריכים כי  סוגייה זו תמשיך להיות אבן מחלוקת בין הנישומים לבין הרשויות.

נכתב על ידי מיכאל רוזן, עו"ד (רו"ח) ושטטר שמואל, עו"ד