במקרים חריגים, חלה תזת "מהלך תכנוני אחד" וניתן לתבוע פיצוי לפי סעיף 197 לגבי מספר תוכניות לאחר אישור האחרונה שבהן.
ועדת ערר לפיצויים והיטל השבחה מחוז ירושלים (בראשות עו"ד גלעד הס) קבעה כי 3 תוכניות מתאר שונות בנוגע לרכבת הקלה בירושלים (תוכנית מתאר מחוזית, ושתי תוכניות מקומיות מפורטות) הנן "מהלך תכנוני אחד", וניתן לתבוע פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התו"ב לאחר אישור התוכנית האחרונה, ולהקנות פיצוי בגין התוצאה המצטברת של כל התוכניות הפוגעות. בכך דחתה הועדה את טענת הועדה המקומית י-ם כי התביעה שהוגשה לאחר אישור התכנית האחרונה התיישנה, שכן היה להגישה לאחר פרסום התוכנית הראשונה.
ועדת הערר קבעה כי אכן ככלל יש להגיש תביעת פיצוי בגין כל תוכנית בנפרד, אך מקרה זה עולה בגדר החריג לכלל, ועומד במבחנים שנקבעו בפסיקה: מטרת התוכניות להשיג תוצאה תכנונית משותפת- הקמת הרכבת הקלה, כמו כן יש זיקה הדוקה ומשמעותית, וכן פורמאלית בין התוכניות- תוכנית המתאר המחוזית והמקומית כמעט חופפות, כאשר המחוזית אף קובעת הנחיות לגבי התוכנית המפורטת. פרמטר נוסף הינו פרק הזמן שחלף בין התוכניות, כאשר במקרה זה הן הופקדו באותו חודש (פרסומן לתוקף ברשומות היה בהפרש של כשנה בשל התנגדויות שונות). בנוסף בחנה הועדה את התנהגות הועדה המקומית לעניין התוכניות, אשר בעצמה קבעה בעבר כי יש להמתין לתוכנית המפורטת לשם בדיקת טענת ירידת ערך. לפיכך, קבעה הועדה, ניתן להכליל את החריג ולקבוע כי מדובר בהליך תכנוני אחד, אשר המועד לתקוף אוצו הינו לאחר אישור התוכנית האחרונה.
עוד נדרשה הועדה לשאלת המועד הקובע לעניין ירידת הערך, וקבעה כי יהא זה מועד פרסום התוכנית האחרונה, כאשר על השמאי לנטרל משווי המקרקעין ערב התוכנית את השפעת התוכניות האחרות. ואולם, נטרול זה רלוונטי רק כלפי עוררים אשר רכשו את דירותיהם קודם לפרסום התוכנית הראשונה.
בסופו של יום מינתה הועדה שמאי מכריע, והנחתה אותו לבדוק מספר ראשי בדיקה בלבד מתוך רשימה שנבחנה בחוו"ד העוררים, וקבעה כי אין לבחון השפעת ירידת ערך פסיכולוגית, שכן זו אינה מהווה פגיעה כשלעצמה במקרקעין, היא זמנית, ונתונה למניפולציות ושינויים.
ועדת ערר פיצויים והשבחה מחוז ירושלים- ערר ימ-015/08 לופס אסתר ואח' נ' הועדה המקומית לתו"ב ירושלים ניתן ביום 18/5/09, לקריאת ההחלטה במלואה, ראה אתר משפטי "נבו". |
office@rozen-law.co.il