המבחן לפטור מארנונה לפי סעיף 330 פיזי הנדסי ואין מקום להמשיך ולבדוק, האם קיימת "כדאיות כלכלית" לשיפוצו.

המבחן לפטור מארנונה לפי סעיף 330 פיזי הנדסי ואין מקום להמשיך ולבדוק, האם קיימת "כדאיות כלכלית" לשיפוצו.

בית המשפט העליון נדרש לשאלה, מהם התנאים למתן פטור מארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. לאחר שסקר את הפסיקה הקיימת, בחן את מילות הסעיף ותכלית חוקי הארנונה, קבע (כב' השופטת מ' נאור, ובהסכמתם של כב' השופטים א' גרוניס ו-א' חיות), כי המבחן היחיד לקבלת הפטור הוא - האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר, כי הבניין "ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו"; בהמ"ש הדגיש, כי בניגוד לפסיקה הקיימת, אין מקום להמשיך ולבדוק, האם לא קיימת כדאיות כלכלית "אובייקטיבית" או עלות "סבירה" אחרת ב"הפיכת" הבניין, ראוי לשימוש; זאת ועוד, בהמ"ש הבהיר, כי הפטור אינו מוגבל בזמן, וכי משניתן פטור שכזה ולא הוכח כי חל שינוי פיסי בנכס, אין מקום להביא לביטולו; ביהמ"ש הוסיף, כי אין נפקות לשאלה מי "תרם" להבאת הבניין למצבו הנוכחי, או האם הנישום נוקט אמצעים להוצאת הבניין ממצבו הנוכחי; יצוין, כי בהמ"ש הותיר את שאלה למי נתונה הסמכות העניינית לדון בעניין זה בצריך עיון, אך עם זאת העיר כי היות וההכרעה בסוגיה זו כרוכה בדרך כלל בשאלות עובדתיות, נוטה לגישה כי הסמכות נתונה למנהל הארנונה ולוועדת הערר;  

בר"מ 5711/06 חברת המגרש המוצלח ואח' נ' עיריית תל אביב, ניתן ביום 30/12/09; לקריאת פסק הדין במלואו – ראה מאגר "נבו".