הקריטריונים לפסיקת שכר טרחה וגמול לתובע מייצג כאשר ניתנה הודעת חדילה

המבקש הגיש תובענה כנגד עיריית בת-ים ובקשה לאשרה כייצוגית, בגין גבייה בלתי חוקית של ארנונה עבור מוסכים שבשטח שיפוטה של העירייה. לפי חוקי ההקפאה שהחלו בשנת 1985, נדרש אישור שרי הפנים והאוצר לצורך העלאת תעריפי הארנונה. בשנת 2005 העלתה העירייה את התעריף בגין מוסכים ב– 40%, אך לא השיגה את אישורי השרים. למרות זאת גבתה החל משנת 2005 את התעריף המוגדל מהמוסכים שבשטחה. כחודש וחצי לאחר הגשת בקשת האישור, הגישה העירייה לביהמ"ש הודעת חדילה לפי סע' 9 לחוק תובענות ייצוגיות. ביהמ"ש פסק גמול לתובע ושכר טרחה בקובעו, כי  על אף שהגשת התובענה לא הייתה כרוכה בטרחה רבה (מעבר להגשת תובענה אזרחית רגילה), או בסיכון, התועלת שצמחה לקבוצה מהגשת התובענה הייצוגית רבה מאד, שהרי נחסך תשלום כספי עתידי משמעותי, שעלול היה להימשך עוד שנים רבות. החשיבות של התובענה היא בהרתעה מגבייה בלתי חוקית, ולכן ההוצאות צריכות להוות גורם המרסן רשויות למיניהן מגבייה בלתי חוקית, כדי שהרווח הרב שגרפה הרשות במשך כ- 8 שנים רצופות, לא יאיין את ההוצאות, ולא יצור מצב ש"חוטא ייצא נשכר". הדבר מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שמדובר ברשות ציבורית, המחויבת ביתר שאת לנורמות של הגינות, סבירות ותום לב.

ת"צ 23679-04-12 חנניה מלכה נ' עיריית בת-ים, ניתן ביום 26.02.13; לקריאת ההחלטה במלואה- ראה מאגר "נבו".