התישנות הינה טענה דיונית, ואינה יכולה לשמש כטענת "חרב" כי אם "מגן" בלבד

התישנות הינה טענה דיונית, ואינה יכולה לשמש כטענת "חרב" כי אם "מגן" בלבד

העירייה הוציאה לעוררת, רק בשנת 2003, דרישת תשלום, להיטלי פיתוח, בגין עבודות תשתית שבוצעו בשנת 1993; וזאת, לאחר שזו פנתה אליה וביקשה, אישור על העדר חובות, לשם השלמת עסקת מכר של נכס.

התובעת טענה מספר טענות כנגד החיוב; טענתה, כי אינה הבעלים של הנכס ביום הוצאת החיוב, שכן עסקת המכר כבר בוצעה, נדחתה, שכן הועדה קבעה כי הבעלים לעניין  היטל ביוב הינו הבעלים הרשום בטאבו, ולא המחזיק בפועל. 

טענה נוספת הייתה, כי מעולם לא נמסרה לה הודעה על התקנת תשתית הביוב. על אף שהועדה קיבלה טענה זו, נפסק, כי אין בפגם זה, כדי לאיין ולבטל את תוקפה של דרישת התשלום.

הועדה אף דחתה את טענת העוררת לעניין התיישנות החיוב. לגישת הועדה, נישום, אשר הגיש ערר כנגד רשות, לא יכול לתקוף חיוב שהוציאה הרשות, בטענת התיישנות, אף אם חלפו למעלה מ- 7 שנים, ממועד ביצוע העבודות. התיישנות הינה טענת "מגן" בלבד, שניתן לטעון במסגרת הגנה כנגד תביעה שהרשות מגישה. לא ניתן "לתקוף" בטענת התיישנות.

בהמשך, קבעה הועדה, כי התנהלותה של העירייה, אשר במשך כעשר שנים נמנעה מלהודיע לעוררת על ביצוע עבודות תשתית ולמסור לה דרישת התשלום, הינה מקוממת ו"אינה נאותה". אולם, הועדה דחתה את טענת העוררת שהתנהלותה זו של העירייה הסבה לה נזק, ופסקה, כי על העוררת היה לבדוק מצב חובותיה לעירייה, טרם חתמה על הסכם המכר.

עא (נת) 290/03 מגרש בגוש 3939, חלקה 20 בע"מ נ' עירית ראשון לציון, פס"ד מיום 11/03/08. לקריאת פסק הדין במלואו ראה  - מאגר נבו.