מאמר - הזמן רץ כשנפגעים (על ידי רשויות מקומיות)

חשבתם שיש לכם שבע שנים להגיש תביעה נגד מישהו שהפר כלפיכם את החוק? תחשבו שוב: כשרשות מקומית היא זו שפוגעת בזכויותיכם, תצטרכו לפעול מהר משציפיתם.

נהוג לחשוב שהחוק מאפשר לנו לעמוד על זכויותינו גם זמן רב לאחר שנפגענו. כך למשל, רוב האנשים וודאי שמעו על המונח המשפטי "התיישנות", בהקשר של תביעות אזרחיות: כאשר מישהו מפר את החוק באופן שפוגע באדם אחר, ניתן לתבוע אותו בתוך שבע שנים, ורק לאחר מכן- התביעה תתיישן. הכלל הזה מעיד על כך, שכשיש לנו זכות כלשהי לפי החוק, צריך לתת לנו זמן לברר כיצד נפגענו, וזמן להחליט כיצד לפעול, על מנת שתהיה לזכות הזו משמעות אמיתית.

באופן מפתיע, דווקא כלפי רשויות מקומיות שגובות מאיתנו כספים באופן שוטף ללא הסכמתנו, זכות התביעה מוגבלת מאוד, הן מבחינת הגוף שאליו יש לפנות, והן מבחינת פרקי הזמן המוקצבים לכך. הנה כמה דוגמאות:

90 יום להשגה על חיוב שגוי בארנונה

אם קיבלתם חשבון ארנונה שבו חויבתם בגין שטח גדול בהרבה משטח הנכס שלכם, או שחויבתם לפי סיווג שגוי, או שבכלל מדובר בנכס שאתם לא מחזיקים בו, חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) מקציב לכם תשעים יום בלבד להגיש השגה למנהל הארנונה בעירייה שלכם. במידה והוחלט לדחות את ההשגה שהגשתם, יש לכם שלושים יום מרגע שנמסרה התשובה להגיש ערר לוועדה מיוחדת בעירייה, הקרויה ועדת ערר לענייני ארנונה. וועדות הערר נוטות שלא לסלוח על איחורים בהגשת עררים, ועררים רבים נדחו בשל כך בלבד. בנוסף, לועדת הערר אין סמכות לשנות את חיובי הארנונה באופן רטרואקטיבי, אלא רק לשנותם ממועד הגשת ההשגה ואילך. לכן אם תרצו לתבוע השבה בגין חיוב שגוי בעבר, תיאלצו לפנות בתביעה לבימ"ש, ולמצוא הסבר מספק לשאלה "מדוע לא פניתם בזמן למנהל הארנונה?".

45 יום להגשת ערר על חיוב בהיטל השבחה

אם להסיק מסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, כנראה שמי שמוכר דירה לא מספיק טרוד בבעיות ולחצים. על חיוב בהיטלי השבחה, החוק מקציב רק ארבעים וחמישה ימים להגיש ערר לוועדה בשם "ועדת ערר לפיצויים והיטל השבחה". הוועדה אמורה לדון גם בטענות משפטיות לגבי עצם החיוב, וגם בטענות שמאיות, כך שאם אתם מסכימים שאתם חייבים לשלם היטל השבחה ורק חושבים שהוא גבוה מידי, תצטרכו למצוא גם שמאי שיעבוד בזריזות, וייתן לכם שומה שתוכלו לצרף לערר.

עם זאת, נציין כי יש יוצא דופן לכלל הזה, במצב שבו אושרה תוכנית שמשביחה נכסים באזור מסוים, והוועדה המקומית מחליטה לפרסם "לוח שומה" שמציג את ההשבחה שחלה על כל הנכסים באזור. במקרה כזה, לוח השומה אמור להיות מוצג במשרדי הוועדה המקומית והוועדה המחוזית, ולבעלי הנכסים יש פרק זמן של שנה ממועד הצגת הלוח, להגיש ערר על גובה ההשבחה שנקבעה. במצב כזה, אמנם מדובר בפרק זמן שנשמע קצת יותר סביר, אבל כדאי לקחת בחשבון שרובנו לא נוהגים לבקר במשרדי הוועדה המקומית בשכונה בכל שני וחמישי.

60 יום להגשת ערר על חיוב באגרות ביוב או היטלי ביוב

בערים שבהן עדיין לא הוקמו תאגידי מים וביוב, נותרו על כנן מספר הוראות מהותיות מתוך חוק הרשויות המקומיות (ביוב), הקוצבות שישים יום בלבד להגיש ערר על חיוב בהיטל ביוב (שנגבה בדרך כלל כאשר מבוקש היתר בניה), וכן על חיוב באגרת ביוב. ביהמ"ש העליון אף קבע כי לוועדת הערר לביוב אין סמכות להאריך את המועד להגשת ערר מעבר לשישים יום.

גם לגבי חיובים מתאגידי מים, צצה סנונית המלמדת על כוונה אפשרית ליצור מסלול ייחודי להעלאת טענות כנגד הגבייה על ידי תאגיד; בימ"ש השלום באשדוד קיבל בקשה לסילוק על הסף של תביעה שהוגשה נגד נטפים- מפעל מים וביוב, בנימוק שחוק תאגידי מים וביוב הקים מנגנון פיקוח ייחודי על אופן ביצוע סמכויות תאגידי המים (ראו ת"א 31229-07-10 משה כהן נ' עין נטפים מפעלי מים וביוב אילת בע"מ)

מכיוון שזו קביעה של בימ"ש שלום, לא מדובר בהלכה מחייבת; אבל בינתיים- כדאי שתלמדו לפעול מהר.

נכתב על ידי מיכאל רוזן, עו"ד (רו"ח) וענבל פרברי, עו"ד